ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
9614-02-11
14/10/2011
|
בפני השופט:
יואב פרידמן
|
- נגד - |
התובע:
אנטולי קגנובסקי
|
הנתבע:
1. קבוצת פיסו תעשיות בע"מ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
|
|
החלטה
בקשת פסלות שופט, מחמת עבודתי בעבר במשרד ב"כ הנתבעים:
1. הבקשה נומקה "לפחות למראית פני הצדק".
2. ההנחה הטמונה בבקשה, הנה כי די בכך שהיושב בדין עבד בעבר במשרד המייצג בעל הדין שכנגד
כדי להביא לתוצאת הפסילה מחמת מראית פני הצדק (לאיזו תקופה מאז העזיבה?). ולא היא.
3. את משרד ב"כ הנתבעים, שם עבדתי כעו"ד שכיר, עזבתי עוד ביולי 2004, היינו לפני למעלה מ 7 שנים. ואין לי אינטרס ממוני או אישי במשרד ב"כ הנתבעים, אף לא קשר עסקי או כלכלי.
4. עם מינוי בינואר 2006 נטלתי על עצמי מרצון "תקופת צינון" בת חמש שנים בה לא אשמע תיקים של משרדים בהם עבדתי. תקופה זו חלפה. במהלכה, ולעתים נדירות, כאשר הועבר ייצוג בשלב מתקדם לאחד מהמשרדים בהם עבדתי (כגון בגין הוספת בעל דין חדש) – יידעתי בעלי הדין והמשכתי לשמוע התיק אם ובמידה וניתנה הסכמה.
5. בינתיים אף פורסמו כללי האתיקה לשופטים, תשס"ז - 2007 ולא למותר להפנות לסע' 15(5) הקובע ששופט לא ישב בדין אם "עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים".
היינו הנחת העבודה הנה שאפילו במקרה של שותפים לשעבר שאחד מהם מונה לשיפוט, אין פסלות אוטומטית בלא הגבלת זמן. יש "תקופת צינון" של חמש שנים. מקל וחומר כאשר מדובר במשרד בו עבד השופט כשכיר ולא כשותף, וחלפו למעלה מחמש שנים.
6. המבחן שנקבע בסע' 77א לחוק בתי המשפט הדן בעילת פסלות, אינו חשש סובייקטיבי זה או אחר של בעל הדין, אלא חשש ממשי למשוא פנים.
7. כמובן, ובעקבות עבודה באותו משרד, יכול ויווצרו יחסי חברות אישיים הנותרים בעינם לעת שמיעת התיק באופן המחייב פסלות השופט: לא מחמת עצם העבודה בעבר הרחוק באותו משרד, אלא בשל "קרבה ממשית" לב"כ של צד להליך (סע' 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט ; סע' 15(ב)(1) לכללי האתיקה).
אלא שבמקרה זה לא נשמרו מהלך השנים קשרים אישיים עם המשרד, ואין קרבה ממשית המחייבת פסילה.
8. וראה (למשל) ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית; ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני; ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי נ' מזרחי מרים.
9. כמובן שלא נעדר תיקים אנוכי, השלב עודנו מקדמי, ואף הבקשה לא הכתירה עצמה כבקשת פסלות, אלא כ"בקשה מוסכמת להעברת תיק בפני שופט אחר". אלא שהבקשה במהותה הנה כאמור בקשת פסלות, ומשעה שאין חשש ממשי למשוא פנים (לטעמי גם לא פגיעה במראית פני הצדק) ואין עילת פסלות אחרת, הרי שהזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן.
10. הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ב, 14 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.